לדלג לתוכן

שוקולד

עריכת הקישורים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שוקולד
xocolātl
קוביות שוקולד בשוקולד מותך
קוביות שוקולד בשוקולד מותך
מאכלים
סוג ממתק
מוצא אמריקה
מרכיבים עיקריים עיסת קקאו, חמאת קקאו, סוכר, רכיבי חלב
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
פס שוקולד במפעל שוקולד עלית נצרת עילית
מזרקת שוקולד גדולה בחנות בבריסל, בלגיה
בניין הרייכסטאג עשוי שוקולד, בחנות בברלין

שׁוֹקוֹלָד הוא ממתק העשוי מזרעים מותססים, קלויים וטחונים של עץ הקקאו (Theobroma cacao). המרכיבים הבסיסיים של שוקולד הם מוצקי קקאו וסוכר, ולעיתים מוספים לו רכיבי חלב, חומרי טעם וחומרים מתחלבים.

אטימולוגיה

מקור המילה שוקולד שנוי במחלוקת, והוצעו כמה הסברים באשר למקורה ולדרך התפתחותה. ההסבר המסורתי גוזר אותה מן המונח הנאוואטלי xocolātl, המוסבר כשילוב של xococ ("מר" או "חמוץ") ו-ātl ("מים"), כלומר "מים מרים". אולם מונח זה אינו מתועד במקורות הנאוואטליים המוקדמים, וההסבר אף נתקל בקשיים בלשניים, בפרט המעתק מ-x (הנשמע בערך כ-ש') ל-ch.[1] המשקה תועד במקורות נאוואטליים מן המאה ה-16 בשם cacāhuatl (״מי קקאו״), או בצירופים הכוללים מונח זה.[2]

הצעות אחרות קושרות את המילה לצורות נאוואטליות אחרות כגון chikolatl או chocóllatl. דקין ו-ויכמן הציעו כי chikolatl (מ-chicolli, מקל בחישה להכנת משקה קקאו) עשויה להיות הצורה הקדומה של המילה,[1] ואילו אסנסיון הרננדס טריוויניו הציעה כי מקורה במילה chocóllatl, המתועדת בכתביו של פרנסיסקו הרננדס דה טולדו במאה ה-16 לציון משקה קקאו ספציפי.[3]

הוצעו גם מקורות אפשריים בשפות המאיה,[1] וכן הסבר שלפיו המילה שימשה במקור לציון משקה קקאו מסוים באזור איסלקוס שבאל סלוודור של ימינו, ומשם התרחבה בהדרגה לציון משקאות קקאו בכלל.[4]

ההיסטוריה של השוקולד

התקופה הפרה-קולומביאנית

לפי העדויות המוקדמות ביותר שנמצאו עד כה, עץ הקקאו בוית לפני כ-5,300 שנה באמריקה הדרומית. הראיות הללו נמצאו באזור דרום האמזונאס האקוודורי של ימינו, ומשם הופץ הקקאו למסו-אמריקה.[5] בעוד שבתרבויות הדרום-אמריקאיות השתמשו בעיקר בציפה העוטפת את הזרעים להכנת משקאות פירותיים או אלכוהוליים, העיבוד של פולי הקקאו עצמם - התססתם, ייבושם, קלייתם וטחינתם - ליצירת משקה השוקולד התפתח במסו-אמריקה.[6]

השוקולד תפס מקום מרכזי בתרבויות מסו-אמריקה, ולפי המיתולוגיות של בני המאיה והאצטקים הקקאו ניתן להם כמתנה מהאלים.[7] פולי הקקאו שימשו ככסף בחלק מתרבויות מסו-אמריקה, וכן בטקסים דתיים, ברפואה וכמנחה למנהיגים ולאלים.[7][8] השוקולד במסו-אמריקה היה משקה מר, שתובל בתוספות שונות כגון וניל, דבש ופלפל חריף. חלק מרכזי בהכנתו היה יצירת קצף סמיך באמצעות מזיגת הנוזל מגובה בין כלי קיבול.[9]

התפשטות לאירופה

האירופאים הראשונים שנחשפו לפולי הקקאו היו כריסטופר קולומבוס וצוותו בשנת 1502, כאשר תפסו סירת מסחר מקומית ליד חופי הונדורס, אך הם לא עמדו על חשיבותם או על דרכי השימוש בהם. לאחר הגעת הקונקיסטאדורים הספרדים למקסיקו ב-1519, תיעדו הכובשים – ובהם הרנאן קורטס וברנאל דיאס דל קסטיו – את המנהג לשתות משקאות שוקולד מוקצפים בחצרו של השליט מוקטסומה השני, ואת השימוש בפולים כאמצעי תשלום בשווקים.[7]

משקה השוקולד הוצג לראשונה בחצר המלוכה הספרדית ב-1544, על ידי משלחת אצילים בני המאיה שהובאה לספרד על ידי נזירים דומיניקנים. בעשורים שלאחר מכן היה למסדרים הדתיים תפקיד מרכזי בהפצת המשקה ובמסחר בו בין אמריקה לאירופה.[10] כדי להתאים את המשקה המר לחך האירופי, החלו להמתיק אותו בסוכר ולהוסיף לו תבלינים כגון קינמון. המשלוח המסחרי הרשמי הראשון של פולי קקאו מאמריקה לאירופה מתועד לשנת 1585, מווראקרוס לסביליה.[6][7]

במהלך המאה ה-17 התפשטה צריכת השוקולד מספרד לרחבי אירופה: המשקה הגיע לאיטליה ב-1606, לצרפת ב-1615 (בין היתר בעקבות נישואיהן של הנסיכות הספרדיות אן מאוסטריה ומריה תרסה לבני משפחת המלוכה הצרפתית), לגרמניה ב-1641 ולבריטניה ב-1657.[11][12] החל מאמצע המאה ה-17 החלו להיפתח בתי שוקולד בפריז ובלונדון, שהתחרו בבתי הקפה; עם זאת, נותר השוקולד משקה יקר יחסית בצפון ובמרכז אירופה, והיה נפוץ בעיקר בקרב האליטה העשירה באזורים אלה. לעומת זאת, בארצות הקתוליות לחופי הים התיכון הפך המשקה לנפוץ בקרב מעמדות רחבים יותר, בין היתר בעקבות קביעת הכנסייה הקתולית בשנות ה-60 של המאה ה-17 כי שתיית שוקולד לא נחשבת לאכילה, ולכן איננה שוברת צום. בתקופה ההיא נמכר השוקולד בעיקר כמשחה סמיכה או כבלוק מוצק, שהומסו במים או בחלב ליצירת המשקה המוקצף.[12]

תיעוש ומעבר לשוקולד מוצק

המהפכה התעשייתית במאות ה-18 וה-19 הביאה עמה מיכון בעיבוד פולי הקקאו. בסביבות 1729 החל וולטר צ'רצ'מן (Walter Churchman) מבריסטול להשתמש בטחנת מים לטחינת פולי קקאו וסוכר, ועל שיטתו החדשה קיבל פטנט באותה שנה. בשנת 1761 רכש ג'וזף פריי (Joseph Fry), מקהילת הקוויקרים, את העסק והפטנט של צ'רצ'מן והקים את חברת השוקולד שלימים תיקרא "ג'.ס. פריי ובניו" (J.S. Fry and Sons). בשנת 1795 שילב בנו, ג'וזף סטורס פריי (Joseph Storrs Fry), את מנוע הקיטור של ג'יימס ואט לטחינת הפולים. התקדמות משמעותית התרחשה בשנת 1828, כאשר ההולנדי קספרוס ון האוטן ובנו קונרד המציאו מכבש הידראולי להפרדת חמאת הקקאו ממוצקי הקקאו. אבקת הקקאו דלת-השומן שהתקבלה התערבבה בקלות רבה יותר במים, וכך הקלה על תהליך יצירת משקה השוקולד; בנוסף, הפרדת חמאת הקקאו סללה את הדרך לחברת "ג'.ס. פריי ובניו" בשנת 1847 ליצור לראשונה שוקולד מוצק למאכל, באמצעות ערבוב מחדש של חמאת קקאו, עיסת קקאו וסוכר. במחצית השנייה של המאה ה-19 הושגו שתי פריצות דרך טכנולוגיות נוספות בשווייץ: בשנת 1875 פיתח דניאל פטר (Daniel Peter) את שוקולד החלב הראשון, לאחר שהצליח להתגבר על הקושי בשילוב חלב בשוקולד באמצעות שימוש בחלב מרוכז שפותח על ידי אנרי נסטלה (Henri Nestlé) כעשור קודם לכן. ב-1879 המציא רודולף לינדט (Rodolphe Lindt) את מכונת הקונצ'ינג (conching), שתהליך הערבול הממושך בה העניק לשוקולד מרקם חלק וקרמי.[13][14]

במקביל למיכון התעשייתי, התרחב גידול הקקאו ממרכז אמריקה והאיים הקריביים לברזיל, ומשם לאיים סאו טומה ופרננדו פו. בסוף המאה ה-19 החלו לגדל קקאו במערב אפריקה.[11]

משנות ה-80 של המאה ה-19 התרחב ייצור השוקולד וגדלה צריכתו במהירות, במיוחד באירופה ובאמריקה הצפונית. החידושים הטכנולוגיים של המאה ה-19 אפשרו ייצור בקנה מידה גדול יותר, שיפרו את איכותו ויציבותו של השוקולד המוצק והרחיבו את מגוון המוצרים בשוק. במקביל, התרחבות גידול הקקאו ועלייה בהיצע, לצד ירידה בעלויות ההובלה ובמכסים על קקאו, תרמו להוזלתו של השוקולד. תהליכי עיור, עלייה בכוח הקנייה והתפתחות הפרסום הרחיבו את קהל הצרכנים. בבריטניה, למשל, גדלה צריכת הקקאו לנפש כמעט פי שישה בין 1870 ל-1910.[15][16] בתקופה זו צמחו גם יצרניות שוקולד תעשייתיות גדולות, שפיתחו ייצור ושיווק המוניים של מוצרים ממותגים: בארצות הברית החלה הרשי לייצר שוקולד חלב בקנה מידה גדול בראשית המאה ה-20,[17] ובבריטניה השיקה קדבורי ב-1905 את שוקולד החלב "Dairy Milk", שהיה בתוך כשני עשורים לטבלת השוקולד הנמכרת ביותר במדינה.[18] כך נעשה השוקולד בהדרגה ממוצר יקר יחסית למוצר צריכה נפוץ בקרב שכבות רחבות באוכלוסייה.

המאות ה-20 וה-21

בראשית המאה ה-20 נמשכו החידושים במוצרי השוקולד ובדרכי ייצורם. בבלגיה פותחו הפרלין והשוקולד לכיסוי, שהרחיבו את מגוון מוצרי השוקולד ואת אפשרויות השימוש בו. בתקופה זו התפתח והשתכלל גם תהליך הטמפרור, שאפשר שליטה טובה יותר בהתגבשות חמאת הקקאו, ובכך שיפר את המרקם, הברק והיציבות של השוקולד.[15][19] ב-1936 החלה נסטלה לשווק שוקולד לבן, שהפך לסוג מרכזי נוסף של שוקולד לצד השוקולד המריר ושוקולד החלב.[20] באותן שנים גם התחזק מעמדן של יצרניות השוקולד הגדולות, וחלקן התרחבו באמצעות מיזוגים ורכישות; בבריטניה, למשל, התמזגה קדבורי עם חברת "ג'. ס. פריי ובניו" ב-1919.[21] למלחמות העולם היה גם תפקיד בהרחבת השימוש בשוקולד: במהלך מלחמת העולם הראשונה חולק שוקולד לחיילים בריטים ואמריקאים, ובארצות הברית תרמה החשיפה אליו לביקוש הגובר לחטיפי שוקולד לאחר המלחמה.[22] במהלך מלחמת העולם השנייה פיתחה הרשי עבור צבא ארצות הברית טבלאות שוקולד צבאיות שנועדו לשמש כמנות חירום ולעמוד בתנאי אחסון קשים, ועד תום המלחמה יוצרו מהן יותר משלושה מיליארד יחידות.[23]

במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-20 הפכה מערב אפריקה למרכז גידול הקקאו העיקרי בעולם, עם התרחבותם המהירה של מטעי הקקאו בגאנה, בניגריה ובחוף השנהב. חלקה של אפריקה בתפוקה העולמית עלה מכ-37% ב-1900 לכ-68% ב-1930, ובמקביל גדלה תפוקת הקקאו העולמית הכוללת פי יותר מ-13, מכ-53 אלף טונות ב-1900 לכ-736 אלף טונות ב-1950. בתוך כך הלך וגדל הפער הגאוגרפי בין אזורי גידול הקקאו לבין מרכזי עיבודו, ייצור השוקולד וצריכתו, שהתמקדו בעיקר באירופה ובאמריקה הצפונית.[15]

במחצית השנייה של המאה ה-20 הפכה תעשיית השוקולד לגלובלית מחד ולריכוזית יותר מאידך. יצרניות גדולות של מוצרי שוקולד ממותגים, ובהן מרס, הרשי, נסטלה, קדבורי ופררו, הרחיבו את פעילותן לשווקים רבים, ומשנות ה-70 ואילך התרבו גם המיזוגים והרכישות בענף. כך, למשל, רכשה נסטלה ב-1988 את ראונטרי, מחברות הממתקים הגדולות בעולם אז והשנייה בגודלה בבריטניה אחרי קדבורי, לאחר מאבק השתלטות מול שוקולד סושאר.[15][24]

באותה תקופה התחדדה ההתמחות בענף השוקולד: בעוד שהיצרניות הגדולות התמקדו במוצרי שוקולד ממותגים לצרכן, חברות אחרות התמחו במסחר בפולי קקאו, בטחינתם ובעיבודם לעיסת קקאו, חמאת קקאו ושוקולד תעשייתי. מגמה זו התחזקה בשנות ה-80 וה-90 עם התרחבות הפעילות בתחום הקקאו של חברות כגון קרגיל וארצ'ר-דניאלס-מידלנד (Archer-Daniels-Midland) באמצעות רכישות ומיזוגים, ועם הקמת בארי קליבו ב-1996 ממיזוג בין יצרניות השוקולד קליבו הבלגית וקקאו בארי הצרפתית. כל אלה תרמו לריכוזיות גוברת בשוק גלובלי זה. נתח השוק של החברות הללו קיבל דחיפה גם מתהליכי הליברליזציה של המסחר בקקאו שעברו כמה מהמדינות המייצרות, בעיקר במערב אפריקה. יד ביד עם תהליכים אלו, משנות ה-90 וביתר שאת בראשית המאה ה-21, התרחב גם עיבוד הקקאו - שהתבצע עד אותה תקופה בעיקר באירופה ובאמריקה הצפונית - במדינות המייצרות עצמן. מדינות באפריקה ובאסיה, כמו גאנה וחוף השנהב, החלו לייצא בהיקף גדל והולך מוצרי ביניים כגון עיסת קקאו, חמאת קקאו ואבקת קקאו, ולא רק פולים גולמיים; התפתחות זו נתמכה על ידי תמריצים ממשלתיים לעיבוד מקומי ועל ידי השקעות של חברות בינלאומיות במתקני עיבוד במדינות המוצא.[15][25][26][27]

משנות ה-90 החל גל חדש של צמיחה בצריכת השוקולד בעולם, שהואץ בראשית המאה ה-21. הביקוש גדל במהירות בשווקים מתפתחים, ובהם מדינות במזרח אירופה, באמריקה הלטינית ובאסיה, בעוד שבשווקים של מערב אירופה וצפון אמריקה - בהם הצריכה לנפש כבר הייתה גבוהה יחסית - הייתה הצמיחה איטית יותר.[15] שוק השוקולד הפך למגוון יותר: לצד שוקולד החלב, שנותר פופולרי בקרב הקהל הרחב, גדל הביקוש גם לשוקולד מריר בעל שיעור קקאו גבוה, למוצרי פרימיום ולשוקולד המדגיש את המקור של פולי הקקאו.[28][29][30] מאמצע שנות ה-90 החלה להתפתח בארצות הברית תנועה של יצרני שוקולד קטנים המכינים שוקולד ישירות מפולי קקאו (bean-to-bar), ובהמשך התפשטה גם לאירופה ולמדינות נוספות.[31][32] נוסף לכך, גברה תשומת הלב לתנאי העבודה והמחייה של מגדלי הקקאו, והושקו תקנים של סחר הוגן וקיימות.[33]

בישראל

ייצור השוקולד בארץ ישראל החל להתפתח בראשית המאה ה-20. מפעל "נועם", שהוקם ביפו על ידי יצחק לוינשטיין ומאיר שולמן, הוא מפעל השוקולד הראשון המתועד באוספי הארכיון הציוני; בתחילה ייצר המפעל סוכריות, ולאחר מלחמת העולם הראשונה החל לייצר גם שוקולד. בשנות ה-20 הוקם ביפו מפעל נוסף, "רענן", שייצר שוקולד וממתקים אחרים. בשנת 1926 רכש התעשיין ישראל ליבר את מפעל רענן ושינה את שמו ל"ליבר". בשנת 1928 התמזג "נועם" עם חברת ליבר, ובשנה שלאחר מכן פרשו מייסדיו מהעסק.[34]

ב-1933 עלה לארץ ישראל התעשיין אליהו פרומצ'נקו, שהיה בעלים של מפעל שוקולד בריגה, והביא עמו מכונות לייצור שוקולד. באותה שנה הקים את מפעל השוקולד והממתקים "עלית" ברמת גן. המפעל ייצר שוקולד, קקאו וממתקים שונים, והפך בתוך זמן קצר לאחד היצרנים המרכזיים בענף. המוצרים הראשונים של עלית הגיעו לשוק בפסח 1934, בהם שוקולד החלב "שמנונית" (לימים ייקרא "שוקולד פרה"). מפעל נוסף שנוסד אף הוא ברמת גן באותה תקופה, ב-1938, הוא צ. ד., שנקרא על שמו של מקימו צלאל דבליצקי, שעסק בתחום ברוסיה הצארית עוד לפני שעלה לארץ.[35][36]

בתקופת מלחמת העולם השנייה הוטלו מגבלות על ייצור השוקולד לשוק האזרחי בארץ ישראל. בפברואר 1943 הופסק הייצור לשוק האזרחי, ואילו הייצור עבור הצבא התרחב. באותה שנה נחתם הסכם בין מפעלי השוקולד המקומיים לבין נאפ"י (Navy, Army and Air Force Institutes), הזרוע הלוגיסטית של הכוחות המזוינים של בריטניה, במסגרתו הוקצו למפעלים פולי קקאו, סוכר וחומרי גלם נוספים לייצור שוקולד עבור הכוחות הצבאיים.[37] בהמשך המלחמה פחתו ההזמנות הצבאיות, ובמקביל נוצר מחסור בפולי קקאו עבור הייצור האזרחי, שכן הצבא סיפק בעצמו את הקקאו שנדרש להזמנותיו. כתוצאה מכך ירדה תפוקת השוקולד מ-2,320 טון בשנת 1943 לכ-1,500 טון בשנים 1944-45.[38]

בשנים הראשונות לעצמאות המדינה התמודדה תעשיית השוקולד עם מגבלות הצנע ועם קשיים בייבוא חומרי הגלם. השוקולד נחשב למוצר מותרות, וייצורו ושיווקו הוגבלו; בשנת 1949 הותר לייצר שוקולד מסוג אחד בלבד, "שוקולדת-סטאנדארט", בכמויות מוגבלות ובמחיר מפוקח.[39][40] במקביל התקשתה התעשייה להשיג את חומרי הגלם הדרושים לייצור, ובהם פולי קקאו, ואת מטבע החוץ הדרוש לייבואם.[41] מגבלות אלה הכבידו על היצרנים, ותפוקת השוקולד ירדה בשנים הראשונות של המדינה; בשנת 1952, למשל, עמדה על 1,589 טון, לעומת 2,817 טון בשנת 1949.[41] בדצמבר 1953 בוטל הפיקוח על המחירים.[42]

בשנות ה-50 היו בארץ כ-120 יצרני שוקולד וממתקים, מהם שלושה בתי חרושת גדולים - ליבר, צ. ד., ועלית, כשהאחרון היה הגדול ביותר בהכנסות. הייצור בהם היה מושפע מעונתיות, שכן הביקוש גדל בחורף ופחת בקיץ; כמו כן חלק לא מבוטל מתפוקתם היה מיועד לייצוא: ב-1954 למשל, כ-10% מהייצור יועד לייצוא.[43][44][41][45] ב-1956, בתמיכת הממשלה, החליטה צ. ד. להעביר את מפעלה מרמת גן לנצרת (כיום בנוף הגליל), במטרה להרחיב את פעילותה. ב-1958 רכשה עלית את צ. ד. בעקבות קשיים כלכליים שאליהם נקלעה, ובאותה שנה נחנך המפעל החדש בנצרת בבעלותה של עלית.[46][47][34][35]

ב-1963 החליטה הממשלה לחשוף גם את ענף השוקולד לייבוא מתחרה, כחלק מהמדיניות הכלכלית החדשה. במסגרת מדיניות זו הוחלפו ההגבלות הכמותיות על הייבוא במערכת של מכסים ורישיונות יבוא.[48][49][50][51]

בסוף שנות ה-60 הייתה תעשיית השוקולד בישראל מרוכזת במידה רבה בידי עלית וליבר. ב-1968, החזיקה עלית ב-83% משוק השוקולד בישראל וליבר ב-15% נוספים, בעוד שחלקם של יתר היצרנים היה זעום. היבוא היה מצומצם והסתכם בכ-1% מהצריכה, בין היתר בשל הוצאות הובלה, קשיי אחסנה ועמידות המוצר, וכן בשל הגנת מכס גבוהה יחסית. באותה תקופה נקלעה ליבר למשבר פיננסי מתמשך, וב-1970 רכשה עלית את החברה. בעקבות הרכישה השתלטה עלית על ענף השוקולד בישראל והגיעה למעמד של מונופול.[52][53]

מעמדה הדומיננטי של עלית נותר בעינו גם בשנות ה-80; בשנת 1985 סיפקה החברה כ-90% מצריכת השוקולד בישראל.[54] ב-1986 החל מפעל "ורד הגליל" לייצר שוקולד בצפת, ביוזמה של בנימין גיבלי, מנכ"ל "כור מזון", ובשותפות של אנשי עסקים מגרמניה.[55] כניסתו של המפעל לשוק הגבירה את התחרות בענף, ואילצה את יצרניות השוקולד הוותיקות לחדש את קו מוצריהן ולשפר את איכותם.[35][56]

ב-1996 החלה לפעול חברת "מקס ברנר" כחנות שוקולד ברעננה. הצלחתה הביאה לפתיחת סניפים נוספים. ב-2001 נרכשה החברה על ידי עלית.[35][57]

מאז שנות ה-90 התרחבה התחרות בענף, בעיקר בשל גידול בייבוא מותגי שוקולד מחו"ל. לצד יצרנים מקומיים, התבססו בישראל מותגים בינלאומיים כמו מילקה, פררו ומארס. עם זאת, עלית שמרה לאורך שנים על מעמדה המוביל: בשנת 2010, למשל, החזיק המותג "שוקולד פרה" בכ-61% משוק טבלאות השוקולד. בעשור שלאחר מכן התחזקו המותגים המיובאים: בשנת 2022 הוערך חלקה של קבוצת שטראוס בשוק השוקולד בכ-35%–40%, וב-2024 כ-60% מטבלאות השוקולד שנמכרו בישראל היו מיובאות.[58][59][60][61]

קקאו

השוקולד מיוצר מפולי קקאו – זרעים מותססים ומיובשים של עץ הקקאו (Theobroma cacao; השם Theobroma - תאוברומה - פירושו "מזון האלים"[62]). עץ הקקאו הוא עץ ירוק-עד קטן, המגיע לגובה של 4–8 מטרים, וגדל בתת-יער (מתחת לחופת העצים הגבוהה). העץ דורש קרקע עשירה ומנוקזת היטב, בין 1,500 ל-2,000 מ"מ גשם בשנה וטווח טמפרטורות של 18–32 מעלות צלזיוס. בשל תנאים אלו, הוא מתאים לגידול בעיקר ברצועה בין קווי רוחב 20° מצפון ומדרום לקו המשווה.[63][64]

מקורו של העץ באזורים הטרופיים והלחים של אמריקה הדרומית, כאשר מוקד המגוון הגנטי שלו נמצא באגן האמזונאס העליון, באזור הגבול שבין קולומביה לאקוודור.[5] גנום עץ הקקאו רוצף בשנת 2010.[65]

פרי העץ (תרמיל הקקאו) הוא אובלי, מגיע לאורך של 15–30 ס"מ ולרוחב של 8–10 ס"מ, משקלו כ-500 גרם בהבשלה, אז צבעו נע בין צהוב לאדום, ולעתים אף סגול.[66]

באופן מסורתי נהוג היה לחלק את עצי הקקאו לשלוש קבוצות עיקריות: קריולו (Criollo), פורסטרו (Forastero) וטריניטריו (Trinitario). עם זאת, מחקרים גנטיים חדשים דחו חלוקה מסורתית זו, והציעו במקומה חלוקה ל-11 אשכולות גנטיים שונים.[63][5]

סוגי שוקולד

שלושת הסוגים העיקריים של השוקולד: מריר, חלב ולבן

הבסיס לכל סוגי השוקולד הוא הקקאו, לו שני רכיבים עיקריים: מוצקי קקאו נטולי שומן וחמאת קקאו. טחינת הפולים יוצרת עיסת קקאו – תערובת המכילה את שני הרכיבים הללו יחד. היחס בין עיסת הקקאו, חמאת הקקאו ותוספות כגון סוכר וחלב קובע את אופיו, מרקמו וצבעו של השוקולד. השוקולד המריר מבוסס על עיסת קקאו וסוכר, אם כי לעתים מוסיפים לו חמאת קקאו, חומרים מתחלבים וחומרי טעם כגון וניל על מנת לשפר את טעמו ומרקמו.[67] בשוקולד חלב מוחלף חלק ממוצקי הקקאו ברכיבי חלב, המעדנים את המרירות ונותנים לו טעם מתוק יותר ומרקם רך ונמס יותר מהשוקולד המריר.[68] בשוקולד לבן לא משתמשים במוצקי קקאו נטולי שומן כלל, והוא מיוצר מחמאת קקאו בשילוב רכיבי חלב וסוכר – מה שמעניק לו את גוונו הבהיר, שכן הצבע הכהה נובע ממוצקי הקקאו ולא מהשומן.[69]

לצד שלושת סוגי השוקולד המסורתיים, קיימים סוגים נוספים, הנבדלים בתהליכי הייצור או ברכיבים. אחד מהבולטים בהם הוא שוקולד בלונדי, שהושק ב-2012 על-ידי חברת ולרונה (Valrhona). שוקולד זה מכיל רכיבים דומים לאלה של השוקולד הלבן, אך בתהליך הייצור עובר קרמליזציה ותגובת מייאר, שמעניקות לו צבע זהוב וטעם קרמלי.[70] סוג בולט נוסף הוא שוקולד רובי, שפותח על-ידי חברת בארי קליבו והושק ב-2017. שוקולד רובי מיוצר מפולי קקאו שעובדו בתהליך ייחודי המעניק לו טעם חמצמץ-פירותי וצבע ורדרד ללא צבעי מאכל.[71]

שימושים תעשייתיים ומקצועיים הובילו לפיתוח מוצרים ייעודיים לאפייה ולציפוי. שוקולד לכיסוי הוא שוקולד המכיל אחוז גבוה מהרגיל של חמאת קקאו, המעניק לו נזילות גבוהה בעת המסה, ברק ופריכות המתאימים לציפוי.[72] לעומתו, צימקאו מיוצר תוך החלפת רוב או כל חמאת הקקאו בשומן צמחי (כגון שמן דקלים). בשל תכולת חמאת הקקאו הנמוכה, הצימקאו אינו מוגדר כ"שוקולד" ברוב מדינות העולם, אך הוא נפוץ בשימוש תעשייתי מאחר שאינו דורש תהליך טמפרור ובשל מחירו הנמוך.[73]

תהליך הכנת השוקולד

קטיף תרמילי קקאו 1918
התססת פולי קקאו 1920
איסוף פולי קקאו מיובשים בקמרון
מכונת Conching תעשייתית ההופכת פולי קקאו לעיסה הומגנית
מכונת שוקולד תעשייתית במוזיאון השוקולד בנורמה (איט'), לאציו
פועלות במפעל שוקולד של חברת Ghraoui Chocolate
יציקת שוקולד מותך לתבניות במפעל

קטיף והתססה

ראשית, נקטפים תרמילי הקקאו, המכילים פולי קקאו. הפולים מופרדים מן הציפה הלבנה של הפרי ומונחים לתסיסה. לאחר מכן, קולים וממיינים את הפולים.

טחינה וערבוב

הפולים הקלויים עוברים טחינה ממושכת תוך חימום עדין. התוצאה היא נוזל סמיך הקרוי ליקר קקאו. בשלב הבא מועבר ליקר הקקאו למכונה הבנויה מצילינדרים המתגלגלים זה מול זה כשהם כמעט נושקים זה לזה. הליקר מועבר במכונה שוב ושוב, במשך ימים ואף שבועות, תוך כדי שמירה על טמפרטורה קבועה של 45°-50° צלזיוס. התהליך, הנקרא "קונצ'ינג", שוחק את חלקיקי הקקאו הטחון עד לדרגה בה הלשון אינה יכולה לחוש בהם. ליקר הקקאו הוא הבסיס להכנת כל סוגי השוקולד. בתהליך מיוחד ניתן להפריד את ליקר הקקאו לשני מרכיביו – חמאת קקאו, שהיא השומן שבקקאו וצבעה צהבהב-שנהבי בהיר, ואבקת הקקאו המוכרת. בתום שלב זה מוסיפים לליקר הקקאו את המרכיבים הנוספים (סוכר, אבקת חלב, לציטין, ונילין) לפי סוג השוקולד הרצוי.

טימפור

השלב האחרון נקרא טימפור ("טמפרינג"). לחמאת הקקאו יש שש צורות התגבשות שונות שרק אחת מהן תיתן תוצאה טובה לשוקולד שיהיה קשיח ומבריק. הגבישים השונים נוצרים בטמפרטורות שונות ובתנאים שונים ועל מנת לייצר את צורת הגביש הנכונה (הנקרא גביש בטא), יש לחמם את התערובת לטמפרטורה של 45°-50° צלזיוס, לקרר תוך כדי תנועה מתמדת לטמפרטורה של 28°-29° צלזיוס, ולחמם שוב עד 30°-32° צלזיוס. בתהליך זה, יתגבש השוקולד בצורה אידיאלית. בשלב זה, השוקולד מוכן למזיגה לתבניות ליצירת טבלאות או לכל שימוש אחר.

בזמן עבודה עם שוקולד, לצורך הכנת פרלינים, קישוטים או כל דבר אחר הדורש המסת שוקולד והתקשותו בחזרה, יש לחזור על תהליך הטימפור. ישנן מכונות המבצעות את התהליך וניתן לבצע אותו גם באופן ידני על ידי המסה (על אמבט אדים, במיקרוגל או בדרך אחרת) וקירור על גבי לוח שיש תוך תנועה מתמדת. אחרי החימום הנוסף (ל-29°-32°) יש לשמור על השוקולד בטמפרטורה זו כדי לשמור עליו במצב מתאים לעבודה.

שוקולד כתוספת או כמרכיב

טורבינה לציפוי מאכלים בשוקולד

השוקולד הגולמי מעובד לצורת טבלאות, צורות חטיפים אישיים או שהוא משמש כציפוי לחומרי מילוי שונים. בצורתו הנפוצה ביותר נמכר השוקולד בחפיסות עם טבלאות. לעיתים מוסיפים לשוקולד תוספות או חומרי טעם, בעיקר בטעם מתוק. שוקולד הוא מרכיב נפוץ בגלידות, בעוגיות, בעוגות, בממרחי שוקולד ובקינוחים אחרים. בעל מקצוע המעבד שוקולד לייצור ממתקי שוקולד שונים נקרא "שׁוֹקוֹלַטְיֵיר" או "שׁוֹקוֹלַטְיֵיה" (מצרפתית: Chocolatier) ובעברית "שׁוֹקוֹלָדַאי".

השפעות בריאותיות

ערכים תזונתיים

שוקולד הוא מזון עתיר אנרגיה, בשל תכולת השומן (בעיקר חמאת קקאו) והסוכר שבו. לפי נתוני מחלקת החקלאות של ארצות הברית, 100 גרם שוקולד מריר המכיל 70%–85% מוצקי קקאו מספקים כ־600 קק"ל, כ־43 גרם שומן, כ־46 גרם פחמימות, מתוכן כ־24 גרם סוכרים, כ־8 גרם חלבון וכ־11 גרם סיבים תזונתיים. שוקולד מסוג זה הוא גם מקור משמעותי (20% או יותר מהערך היומי המומלץ) למספר מינרלים: מגנזיום, ברזל, אבץ, נחושת ומנגן.[74]

הרכבו התזונתי של השוקולד משתנה בהתאם לסוגו ולשיעור מוצקי הקקאו בו. ככלל, ככל ששיעור מוצקי הקקאו גבוה יותר, עולה תכולת הסיבים התזונתיים והמינרלים וכמות הסוכר יורדת. שוקולד חלב מכיל, בנוסף למוצקי הקקאו, רכיבי חלב ולרוב יותר סוכר; שוקולד לבן אינו מכיל מוצקי קקאו נטולי שומן, אלא בעיקר חמאת קקאו, סוכר ורכיבי חלב. לפיכך, שוקולד מריר בעל שיעור מוצקי קקאו גבוה מכיל בדרך כלל יותר סיבים ומינרלים ופחות סוכר משוקולד חלב, בעוד ששוקולד לבן אינו מכיל את הסיבים ואת רוב המינרלים שמקורם בקקאו.[75][76][77]

תרכובות פעילות ביולוגית

בקקאו מצויות תרכובות פעילות ביולוגית, כלומר חומרים שעשויים להשפיע על תהליכים בגוף מעבר לתרומתם התזונתית. שתי הקבוצות העיקריות שנחקרו בקקאו הן פוליפנולים, ובעיקר פלבנולים, ומתילקסנטינים. בין הפלבנולים הבולטים בקקאו נמצאים אפיקטכין, קטכין ופרוציאנידינים, שלהם פעילות נוגדת חמצון. המתילקסנטין העיקרי בקקאו הוא תאוברומין, ולצדו מצויה כמות קטנה יותר של קפאין. תכולת התרכובות האלה משתנה לפי זן הקקאו ותהליכי העיבוד; תהליכים כגון תסיסה, קלייה ואלקליזציה מפחיתים בדרך כלל את תכולת הפלבנולים והמתילקסנטינים.[78][79]

הפלבנולים בקקאו נחקרו במיוחד בשל השפעתם האפשרית על בריאות הלב וכלי הדם ועל חילוף החומרים. סקירות של מחקרים אפידמיולוגיים והתערבותיים מצאו ברובם קשרים חיוביים עם מדדים כגון לחץ דם, תפקוד כלי הדם ורגישות לאינסולין, אך הממצאים אינם אחידים, ובחלק מהמחקרים לא נמצאה השפעה.[80] מבין המתילקסנטינים, לקפאין השפעה ממריצה מוכרת על מערכת העצבים המרכזית, בעוד שבמינונים המקובלים בתזונה לא נמצאה לתאוברומין השפעה ממריצה דומה. מחקרים מצביעים גם על כך שהשפעות הקקאו עשויות לנבוע משילוב בין כמה מתרכובותיו ולא מחומר יחיד.[81][82]

רעילות לבעלי חיים

שוקולד עלול להיות רעיל לבעלי חיים מסוימים בשל תכולת המתילקסנטינים שבו, בעיקר התאוברומין והקפאין. הרגישות להם תלויה, בין היתר, בקצב פירוקם ופינוים מהגוף, וזאת אחת הסיבות שכלבים, המפנים אותם באיטיות יחסית, נחשבים רגישים להם במיוחד. בפועל, כלבים הם אף הנפגעים השכיחים ביותר, אך גם חתולים, תוכים ובעלי חיים אחרים עלולים להיפגע. חומרת ההרעלה תלויה במשקל בעל החיים, בכמות שנאכלה ובסוג המוצר: אבקת קקאו מכילה ריכוז גבוה יחסית של מתילקסנטינים, ואחריה שוקולד מריר; לרוב, שוקולד חלב מכיל פחות מהם ושוקולד לבן כמעט שאינו מכיל אותם.[83][84]

בכלבים, סימנים קלים עשויים להופיע סביב מינון של כ־20 מ"ג מתילקסנטינים לק"ג משקל גוף, והשפעות חמורות יותר במינונים גבוהים יותר. בשוקולד מריר יש בדרך כלל כ־5–6 מ"ג מתילקסנטינים לגרם, ולכן אצל כלב שמשקלו כ־20 ק"ג, כ־70–80 גרם שוקולד מריר עשויים להספיק להופעת תסמינים קלים, בעוד שכמויות גדולות יותר עלולות לגרום להפרעות בקצב הלב, רעד, פרכוסים ואף מוות. תסמינים נוספים כוללים אי־שקט, הקאות ושלשול.[83]

ברכתו

לדעת רוב הפוסקים ברכת השוקולד היא 'שהכל', מכיוון שבמהלך הייצור השתנתה צורתו, ומראהו של השוקולד לא דומה כלל למראיהם של פולי הקקאו. אך הרב דוב ליאור פסק כי ברכתו היא 'העץ', מכיוון שלא מקובל לאכול את הפולים כפי שהם אלא רק בתור שוקולד. על טענת שינוי מראה משיב הרב ליאור כי אין נחשב זה לשינוי מראה, מכיוון שצבעו של השוקולד נותר זהה לצבעם של הפולים.[85][86][87][88]

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. 1 2 3 Cacao and chocolate: A Uto-Aztecan perspective, קארן דקין וסרן ויכמן, Ancient Mesoamerica Vol.11, עמ' 75-55, 2000
  2. ↑ THE HISTORY OF THE WORD FOR CACAO IN ANCIENT MESOAMERICA, טרנס קאופמן וג'ון ג'סטסון, Ancient Mesoamerica, vol. 18, no. 2, עמ' 193–237, 2007
  3. ↑ Chocolate: historia de un nahuatlismo, אסנסיון הרננדס טריוויניו, Estudios de Cultura Náhuatl, כרך 46, עמ' 37–87, 2013
  4. ↑ מקור המילה שוקולד באתר Science Friday, ג'והאנה מאייר, 12 בפברואר 2019
  5. 1 2 3 Lanaud, C., Vignes, H., Utge, J. et al. A revisited history of cacao domestication in pre-Columbian times revealed by archaeogenomic approaches. Sci Rep 14, 2972 (2024).
  6. 1 2 Fermentation Biotechnology for Functional Foods, קלידס שטי ולנה גלווס רנייה, עמ׳ 417, הוצאת CRC Press‏, 2025
  7. 1 2 3 4 Food of the Gods: Cure for Humanity? A Cultural History of the Medicinal and Ritual Use of Chocolate,‏ Teresa L. Dillinger et al.‏, The Journal of Nutrition, Volume 130, Issue 8, 2000
  8. ↑ A constitutional approach to cacao money,‏ Kathryn E. Sampeck, Journal of Anthropological Archaeology, Volume 61, March 2021
  9. ↑ The Seven Culinary Wonders of the World: A History of Pork, Honey, Salt, Chilli, Rice, Cacao and Tomato,‏ ג׳ני לינפורד, עמ׳ 190, הוצאת White Lion Publishing,‏ 2018
  10. ↑ Between America and Europe: Cocoa and Chocolate Trade Routes, ניקיטה הרוויץ׳, ReVista: Harvard Review of Latin America,‏ 28 בספטמבר 2020
  11. 1 2 Chocolate Science and Technology, עמנואל אוהנה אפואקווה, עמ' 5-2, הוצאת Wiley,‏ 2016
  12. 1 2 The Cambridge World History of Food Volume 1, עמ' 641-635, הוצאת Cambridge University Press,‏ 2000
  13. ↑ Chocolate and Sustainable Cocoa Farming, פיטר מקמהון ופיליפ קין, עמ' 61-46, הוצאת Cambridge Scholars Publishing,‏ 2024
  14. ↑ The Science of Chocolate, ס.ט. בקט, עמ' 8-3, הוצאת Royal Society of Chemistry,‏ 2019
  15. 1 2 3 4 5 6 Eline Poelmans and Johan Swinnen, "A Brief Economic History of Chocolate", LICOS Discussion Paper 412, 2019, עמ' 13–16.
  16. ↑ William Gervase Clarence-Smith, Cocoa and Chocolate, 1765–1914, Taylor & Francis, 2000, עמ' 19.
  17. ↑ Origins of Hershey’s Milk Chocolate, באתר Hershey Community Archives
  18. ↑ Cadbury Timeline, באתר קדבורי
  19. ↑ Rodney Snyder, Bradley Foliart Olsen and Laura Pallas Brindle, "From Stone Metates to Steel Mills", בתוך Louis E. Grivetti and Howard-Yana Shapiro (eds.), Chocolate: History, Culture, and Heritage, John Wiley & Sons, 2009, עמ' 617–621.
  20. ↑ For those who think white chocolate isn’t ‘real’ chocolate, have we got bars for you, סימראן סת'י, 27 בנובמבר 2017, באתר וושינגטון פוסט.
  21. ↑ Cadbury, Fry and Rowntree, באתר מוזיאון השוקולד
  22. ↑ Jessica Pearce Rotondi, Why the Candy Bar Market Exploded After World War I, באתר History.
  23. ↑ Ration D Bars, באתר Hershey Community Archives
  24. ↑ The Nestlé takeover of rowntree: A case study Dana Hyde, James Ellert, J Peter Killing, European Management Journal, Volume 9, Issue 1, 1991, Pages 1-17
  25. ↑ היסטוריית החברה בארי קליבו באתר החברה
  26. ↑ Jan Grumiller, "Upgrading Potentials and Challenges in Commodity-Based Value Chains: The Ivorian and Ghanaian Cocoa Processing Sectors", Journal für Entwicklungspolitik, Vol. 34, Nos. 3–4, 2018, pp. 15–45.
  27. ↑ Bruno Losch, "La libéralisation de la filière cacaoyère ivoirienne et les recompositions du marché mondial du cacao : vers la fin des « pays producteurs » et du marché international ?", Oléagineux, Corps gras, Lipides, Vol. 8, No. 6, 2001, pp. 566–576.
  28. ↑ Walter Nicholls, Beyond Bittersweet, 18 בספטמבר 2002, באתר וושינגטון פוסט.
  29. ↑ Renee M. Covino, "Counting Candy", Snack Food & Wholesale Bakery, 1 באפריל 2007.
  30. ↑ "Dark chocolate is creeping up on the ever popular milk chocolate", Mintel, 29 במאי 2013
  31. ↑ Allison L. Brown ואחרים, Understanding American Premium Chocolate Consumer Perception of Craft Chocolate and Desirable Product Attributes Using Focus Groups and Projective Mapping, PLOS ONE, כרך 15, גיליון 11, 2020.
  32. ↑ "The European market potential for bean to bar chocolate", באתר CBI.
  33. ↑ J. E. Krauss and Stephanie Barrientos, "Fairtrade and Beyond: Shifting Dynamics in Cocoa Sustainability Production Networks", Geoforum, Vol. 120, 2021, pp. 186–197.
  34. 1 2 האלבום ההיסטורי - תעשיית השוקולד באתר הארכיון הציוני
  35. 1 2 3 4 שוקולד בישראל - המהפכה המתוקה, מסע אחר, גליה גוטמן, 29 באוקטובר 2013
  36. ↑ אורי אביטל, משוט במיפעלי חרושת: צ. ד., על המשמר, 20 באוגוסט 1954
  37. ↑ תעשיית המזונות בארץ בשנה האחרונה, הארץ, 2 באוגוסט 1944
  38. ↑ ייצור ממתקים בארץ, הארץ, 5 בפברואר 1947
  39. ↑ «צנע» בייצור שוקולדה וסוכריות, הַבֹּקֶר, 22 באפריל 1949
  40. ↑ מראשית יולי - קיצוב של שוקולד, דבר, 25 ביוני 1950
  41. 1 2 3 יוסף כנען, מר ומתוק בתעשיית הממתקים, דבר, 25 בינואר 1955
  42. ↑ אין פיקוח - היכן הפיקוח?, הארץ, 8 בדצמבר 1953
  43. ↑ י. משולח, ענף השוקולדה והממתקים, הדור, 9 ביולי 1954
  44. ↑ מה היתה הכנסתם?, למרחב, 15 בספטמבר 1955
  45. ↑ לפני עונה טובה בענף השוקולד, דבר, 20 בנובמבר 1957
  46. ↑ "צ. ד." עובר לנצרת, דבר, 1 בפברואר 1956
  47. ↑ "עלית" רכשה מניות "צ. ד.", הארץ, 28 במרץ 1958
  48. ↑ חשיפת יבוא מתחרה, הארץ, 13 בינואר 1964
  49. ↑ יבוא השוקולד יפגע ביצוא השוקולד, הַבֹּקֶר, 4 במאי 1965
  50. ↑ הועלה המכס על שוקולד ועל משקאות משכרים, הארץ, 2 ביוני 1965
  51. ↑ תושבי ישראל אוהבים ממתקים מתוצרת חוץ, הצופה, 18 בנובמבר 1965
  52. ↑ עלית בע״מ – דיוקנה של חברה תעשייתית רווחית מאד, הארץ, 6 באפריל 1970
  53. ↑ שאול אברון, "הרשות המוסמכת" לא הפעילה סמכויותיה כלפי קונצרן "עלית", מעריב, 13 בספטמבר 1973
  54. ↑ כור תתקיף בחורף הקרוב, חדשות, 23 במאי 1986
  55. ↑ מיכל הולצמן, ראשי מפעל השוקולד של כור "ורד הגליל": "המגמה שלנו להתחרות על איכות", מעריב, 4 בנובמבר 1986
  56. ↑ עלילות השוקולד בארץ הקודש באתר עלית
  57. ↑ קבוצת שטראוס מוכרת את מקס ברנר לזכייני הרשת בישראל באתר חברת שטראוס
  58. ↑ אורנה יפת, בלעדי ל"כלכליסט": טיב טעם משיקה מותג שוקולד פרטי, באתר כלכליסט, 5 באוגוסט 2010
  59. ↑ אילנית חיות, ‏נילסן: שוקולד פרה מוביל, אחריו קליק ופסק זמן, באתר גלובס, 23 בפברואר 2011
  60. ↑ השוקולד בישראל שובר שיאים: זה המוצר הפופולרי ביותר, באתר אייס, 10 ביולי 2022
  61. ↑ שירה ספיר, ‏לא הכול מתוק: התחרות העזה בשוק השוקולד והסוכריות, באתר גלובס, 24 באוקטובר 2024
  62. ↑ קקאו באתר Botanical.com
  63. 1 2 גידול קקאו באתר ICCO
  64. ↑ מהם תנאי הגידול האופטימליים לקקאו באתר ICCO
  65. ↑ גנום הקקאו 'יציל את תעשיית השוקולד' באתר ה-BBC
  66. ↑ FAQ באתר Inaforesta
  67. ↑ כיצד מעבדים שוקולד מריר, טארה מקהיו, באתר Institute of Food Technologists,‏ 1 באפריל 2016
  68. ↑ שוקולד חלב באתר ולרונה
  69. ↑ מהו שוקולד לבן, אליסון ט"ס רוביצ'לי, באתר Reader's Digest,‏ 24 באפריל 2025
  70. ↑ בלונד נגד ורוד: קרב צרפתי-שוויצרי על השוקולד ה"רביעי", באתר France24,‏ 28 במרץ 2024
  71. ↑ מהו שוקולד רובי, והאם הוא בכלל שוקולד?, קרוליין בולוני, Huffington Post,‏ 3 ביולי 2026
  72. ↑ שוקולד לכיסוי, אליזבת' לבו, באתר The Spruce Eats,‏ 20 ביולי 2022
  73. ↑ שוקולד לעומת צימקאו, באתר Puratos,‏ 9 במאי 2025
  74. ↑ ערכים תזונתיים של שוקולד מריר 70%–85% באתר מחלקת החקלאות של ארצות הברית (USDA)
  75. ↑ Chocolate and Health, אנדראה פולי, אריו קונטי, פרנצ'סקו ויסיולי ורודולפו פאולטי, עמ' 50-61, הוצאת Springer Milan,‏ 2012
  76. ↑ Lifestyle in Heart Health and Disease, נערך על ידי Ronald Ross Watson, Sherma Zibadi, עמ' 259-260, הוצאת Academic Press,‏ 2018
  77. ↑ Milk vs. Dark vs. White Chocolate: Which Option Is Healthier? באתר VeryWell Health, כריסטינה מצ'לר, 17 ביוני 2026
  78. ↑ Elodie Jean-Marie, Didier Bereau, Jean-Charles Robinson, Benefits of Polyphenols and Methylxanthines from Cocoa Beans on Dietary Metabolic Disorders,‏ Foods, כרך 10, גיליון 9, 2021, מאמר 2049.
  79. ↑ Luis Goya, John Edem Kongor, Sonia de Pascual-Teresa, From Cocoa to Chocolate: Effect of Processing on Flavanols and Methylxanthines and Their Mechanisms of Action,‏ International Journal of Molecular Sciences, כרך 23, גיליון 22, 2022, מאמר 14365.
  80. ↑ María Ángeles Martin, Sonia Ramos, Impact of cocoa flavanols on human health,‏ Food and Chemical Toxicology, כרך 151, 2021, מאמר 112121.
  81. ↑ Daniel A. Judelson, Amy G. Preston, Debra L. Miller, Colleen X. Muñoz, Mark D. Kellogg, Harris R. Lieberman, Effects of theobromine and caffeine on mood and vigilance,‏ Journal of Clinical Psychopharmacology, כרך 33, גיליון 4, 2013, עמ' 499–506.
  82. ↑ Roberto Sansone, Javier I. Ottaviani, Ana Rodriguez-Mateos, Yvonne Heinen, Dorina Noske, Jeremy P. Spencer, Alan Crozier, Marc W. Merx, Malte Kelm, Hagen Schroeter, Christian Heiss, Methylxanthines enhance the effects of cocoa flavanols on cardiovascular function: randomized, double-masked controlled studies,‏ The American Journal of Clinical Nutrition, כרך 105, גיליון 2, 2017, עמ' 352–360.
  83. 1 2 Chocolate Toxicosis in Animals,‏ Merck Veterinary Manual, עודכן בפברואר 2026.
  84. ↑ D. Gartrell, N. Reid, E. Alley, Death by chocolate: a fatal problem for an inquisitive wild parrot,‏ New Zealand Veterinary Journal, כרך 55, גיליון 3, 2007, עמ' 149–151.
  85. ↑ ברכה על שוקולד | הרה"ג דוב ליאור | שאל את הרב, באתר ישיבה
  86. ↑ ברכתו של השוקולד | הרה"ג דוב ליאור | שאל את הרב, באתר ישיבה
  87. ↑ גיא עזרא, ‏הרב ליאור: "לברך על שוקולד בורא פרי העץ", באתר "סרוגים", 21 בינואר 2016
  88. ↑ אפרת קרסנר, ‏"בורא פרי העץ" - גם על שוקולד!, באתר כיפה, 21 בינואר 2016

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=שוקולד&oldid=43944022"