מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא | ענווה |
| הגייה* | anava |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | נקבה |
| שורש | ע־נ־י/ה ב |
| דרך תצורה | משקל קְטָלָה |
| נטיות | עַנְוַת־ |
- תכונת נפש או רגש שבה האדם מחשיב עצמו כשווה בין שווים, ואינו מרגיש כחשוב ונישא מאחרים מכל סיבה שהיא.
- ”בַּקְּשׁוּ אֶת־יהוה כָּל־עַנְוֵי הָאָרֶץ, אֲשֶׁר מִשְׁפָּטוֹ פָּעָלוּ; בַּקְּשׁוּ־צֶדֶק בַּקְּשׁוּ עֲנָוָה, אוּלַי תִּסָּתְרוּ בְּיוֹם אַף־יהוה.“ (צפניה ב, פסוק ג)
- ”וַתִּתֶּן־לִי מָגֵן יִשְׁעֶךָ; וִימִינְךָ תִסְעָדֵנִי, וְעַנְוַתְךָ תַרְבֵּנִי.“ (תהלים יח, פסוק לו)
- ”לִפְנֵי־שֶׁבֶר יִגְבַּהּ לֵב־אִישׁ; וְלִפְנֵי כָבוֹד עֲנָוָה.“ (משלי יח, פסוק יב)
- ”...וּפְרִישׁוּת מְבִיאָה לִידֵי קְדֻשָּׁה, וּקְדֻשָּׁה מְבִיאָה לִידֵי עֲנָוָה, וַעֲנָוָה מְבִיאָה לִידֵי יִרְאַת חֵטְא...“ (משנה, מסכת סוטה – פרק ט, משנה טו)
- ”כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ, זוֹכֶה לִדְבָרִים הַרְבֵּה; [...] וּמַלְבַּשְׁתּוֹ עֲנָוָה וְיִרְאָה, וּמַכְשַׁרְתּוֹ לִהְיוֹת צַדִּיק חָסִיד יָשָׁר וְנֶאֱמָן“ (משנה, מסכת אבות – פרק ו, משנה א)
- תכונת נפש בה אדם מחשיב עצמו כפחות מאחרים, ואינו מחזיק טובה לעצמו. אינו מייחס לעצמו מעלות.
- לשון חז"ל אוכלוסיית העניים.
- ”הַכֹּל לְפִי גֹדֶל הַשָּׂדֶה, וּלְפִי רֹב הָעֲנִיִּים, וּלְפִי רֹב הָעֲנָוָה.“ (משנה, מסכת פאה – פרק א, משנה ב)
ערך בוויקיפדיה: ענווה