MR UR-100
 | |
| טיל במוזיאון (בצד שמאל) | |
| מידע בסיסי | |
|---|---|
| קוד נאט"ו |
Spanker  |
| ייעוד | טיל קרקע-קרקע |
| מדינת מקור |
 ברית המועצות |
| פיתוח | משרד מפעל יוז'ני לבניית מכונות |
| יצרן | מפעל יוז'ני לבניית מכונות |
| תקופת השירות | 1975–1994 (כ־19 שנים) |
| מפעילים |
ברית המועצות,  רוסיה |
| פלטפורמת שיגור | מבנה תת-קרקעי |
| גרסאות | MR UR-100 UTTX, MR UR-100 |
| מאפיינים כלליים | |
| משקל | 71,100 ק"ג |
| ממדים | |
| אורך | 21.6 מטרים |
| קוטר | 2.25 מטרים |
| ביצועים | |
| טווח | 11,000 ק"מ |
  | |
MR UR-100 (ברוסית: МР УР-100; קוד דיווח נאט"ו: SS-17 Spanker; בברית המועצות: 15А15[1]) היה טיל בליסטי בין-יבשתי דו-שלבי מתוצרת ברית המועצות. УР הוא קיצור של "Универсальная ракета", "טיל כללי", МР היו קיצור של Модернизированная ракета, "טיל משודרג"
הטיל פותח במשרד התכנון "יוז'נויה" בהנהגת מיכאיל יאנגל ובהמשך ולדימיר אוטקין, ויוצר במפעל מפעל יוז'ני לבניית מכונות בדניפרופטרובסק. הטיל נועד להחליף חלק מטילי UR-100 בממגורות הקיימות. מערכת הטילים 15P015 עם הטיל 15А15 נכנסה לשירות ב-1975. בהמשך פותח דגם משופר, MR UR-100 UTTKh (מדד GRAU: 15А16), שנכנס לשירות ב-1980. המשפחה כולה הוצאה משירות בהדרגה, והטילים האחרונים הושמדו באמצע שנות ה-90 של המאה ה-20.
פיתוח
[עריכת קוד מקור | עריכה]פיתוח ה-MR UR-100 החל במסגרת החלטת ממשלת ברית המועצות משנת 1970, שנועדה להביא למודרניזציה של מערכת ה-UR-100 תוך שימוש בממגורות הקיימות. פיתוח הטיל הוטל על משרד התכנון יוז'נויה בהנהגת מיכאיל יאנגל; לאחר מותו של יאנגל בשנת 1971 המשיך ולדימיר אוטקין לעמוד בראש עבודות הפיתוח.
הטיל תוכנן כמחליף ל-UR-100, תוך שמירה על ממדים שאפשרו את התקנתו בממגורות קיימות לאחר התאמתן. ניסויי הטיסה של 15А15 נערכו בין דצמבר 1972 לדצמבר 1974. המערכת הוכנסה לשירות ב-30 בדצמבר 1975, והגדוד הראשון שהיה מצויד בה הוצב בכוננות כבר ב-6 במאי 1975.
אחד החידושים החשובים בטיל היה השימוש בשיגור מרגמה. בשיטה זו הטיל נדחף אל מחוץ למכל ההובלה והשיגור באמצעות גזים שנוצרו במחוללי גז, ורק לאחר יציאתו מהמכל הופעל מנוע השלב הראשון. שיטה זו הפחיתה את העומסים התרמיים והאקוסטיים על הממגורה ואפשרה להשתמש בממגורות קיימות.
חימוש
[עריכת קוד מקור | עריכה]ה-MR UR-100 יכול היה לשאת ראש קרב יחיד או ראש קרב מתפצל מסוג MIRV. בגרסת ה-MIRV נשא הטיל ארבעה ראשי קרב גרעיניים בעלי הנחיה נפרדת. עוצמת ראשי הקרב הוערכה בכ-350 עד 750 קילוטון כל אחד; מקורות רוסיים מציינים גם תצורה של ארבעה ראשי קרב בהספק של 750 קילוטון כל אחד.
הדגם המשופר
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1976 החל פיתוח גרסה משופרת, MR UR-100 UTTKh (ברוסית: МР УР-100 УТТХ; או 15А16). פירוש UTTKh הוא Улучшенные тактико-технические характеристики – "נתונים טקטיים-טכניים משופרים". במסגרת השדרוג שופרו מערכות הבקרה וההנחיה, שלב ההפרדה וההצטיידות בראש הקרב, וכן הוגדלו האמינות והיעילות המבצעית. ניסויי הדגם החלו בשנת 1977, והוא נכנס לשירות ב-17 בדצמבר 1980.
ה-MR UR-100 UTTKh קיבל את הסימון המערבי SS-17 Mod.3, בעוד שה-15А15 סווג כ-SS-17 Mod.1/2.
מאפיינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ה-MR UR-100 היה טיל דו-שלבי בעל הנעה נוזלית, עם שלב נוסף להפרדת ראשי הקרב. אורך הטיל היה כ-22.5 מטר, קוטרו 2.25 מטר ומשקל השיגור שלו כ-71 טון. טווח הטיסה המרבי של 15А15 היה כ-10,300 ק"מ. הדיוק הוערך בכ-470–500 מטר בטווחים של כ-10,000 ק"מ.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מידע על טיל
- תיאור מפורט (ברוסית)
- תיאור הטיל (ברוסית)
- נתונים
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]| טילים בליסטיים מתוצרת ברית המעוצות ורוסיה | ||
|---|---|---|
| טילים במסלול לווייני נמוך | אוונגרד | |
| טילים בין-יבשתיים | R-7 סמיורקה • R-16 • R-9 • UR-100 • UR-100N • MR UR-100 • R-36 • RT-2 • טמפ-2S • R-36M • RT-2PM טופול • RT-23 • RT-2PM2 טופול M • RS-24, יארס • סארמאט | |
| טילים לטווח בינוני | R-5 • R-12 • R-14 • SS-20 Saber אורשניק • RS-26 רובז' | |
| טילים לטווח קצר | R-2 • טמפ-S | |
| טילים טקטיים | R-1 • R-11 • R-17 סקאד • OTR-21 טוצ'קה • OTR-23 אוקה איסקנדר | |
| טילים מותאמים לצוללות | R-11FM • R-13 • R-21 • R-27 • R-29 • R-39 • R-29RM • RSM-56 בולבה | |
